כלי להרגעה

התחברות אישית של כל ילד לעצמו ולמקום 
כל ילד/ה בוחרים נקודה במרחב ושוהים בה לכמה דקות של שקט וחוויה חושית. אפשר באותו מקום שבו היו פעם קודמת או במקום חדש. 

סבב שיתוף שמתי לב ש…

כל אחד משתף משהו ששם לב אליו, שקשור לעצמו או קשור למקום שבו הוא שהה (התחבר).

מדיטציה קצרה ודמיון מודרך. במהלך הדימיון המודרך נספר את סיפור ההיפופוטם אשר נכנס לאגם ואיבד את העין שלו ומרוב לחץ ניסה לחפש ויצר אדוות אשר הפריעו לחפש וככל שנלחץ דרך בחוזקה בבוץ העכיר יותר את המים, ראה פחות את הקרקעית וזה עוד יותר הלחיץ אותו. צפרדע שנחה לה על עלה נופר, הסתכלה עליו והציעה לו לעצור לרגע, ולנשום לרגע. כאשר עשה זאת ראה שהאגם נהיה צלול ושליו. אז הוא יכל לגלות שהעין בקרקעית האגם. הוא החזיר אותה למקום והודה לצפרדע.

מסיימים את המדיטציה ושואלים את הילדים:

• מה אתם מרגישים בעקבות הסיפור?
• האם יש מקום בגוף שאתם מרגישים רגש מסויים?
• מה חשבתם על הסיפור?
• מה חשבתם על התנהגות ההיפופוטם ועל התנהגות הצפרדע?
• איך הסיפור קשור לחיים שלנו?

נשלח את הילדים לחפש פריטים שונים בסביבה אשר יכולים להיכנס לתוך הצנצנת (אדמה, עלים וכו'). כל אחד מביא לעצמו. אפשר גם להמחיש להם מה רוצים להשיג.

לאחר שמכניסים את הפריטים לצנצנת מוסיפים לה מים.

הילדים יוצרים לעצמם את הצנצנת את "האגם" שלהם אשר מדמה את המעבר ממצב של סערה ולמצב של רוגע וצלילות ובהירות. מתאמנים על יצירת הסערה בצנצנת ונשימות עד שהצנצנת נרגעת.

התאמה לילדים צעירים אשר אין להם בראש דימוי של מים עכורים שהפכו לכאלה בעקבות תנועה של המים עם הבוץ והחפצים. אפשר קודם לערוך את ההתנסות ואחכ לספר את הסיפור.

אפשר בדרך אל היער למצוא שלולית ובה להראות או ליצור בגיגית את הביצה. 

יושבים במעגל כל אחד עם הצנצנת האישית, מערבבים ויוצרים סערה ונושמים עד רגיעת הצנצנת ורגיעתינו. 

הצעה לקחת הביתה ולשים בחדר לשימוש בעת סערה רגשית.